בבחירת אדוד שמן תרמי ביומסה, קחו בחשבון את עומס החום הנדרש, יעילות הציוד ושולי הבטיחות כדי למנוע בזבוז משאבים בגלל כוח לא מספיק או מוגזם. ניתן לגשת לזה משלוש נקודות מבט:
ראשית, מחשבים במדויק את עומס החום. קבע את החום הנדרש הכולל על סמך העוצמה המדורגת של ציוד גוזל החום, קצב השימוש במקביל שלו ואובדן חום (בדרך כלל מאפשר מרווח של 10-15%). לדוגמה, אם קו ייבוש דורש 2 מיליון קק"ל/שעה של חום ויש לו שיעור ניצול במקביל של 80%, דרישת ההספק התיאורטית היא 2 מיליון × {}}} מיליון קק"ל. לאחר הוספת מרווח של 15%, מומלץ דוד שמן תרמי ביומסה עם כוח של 1.8-2 מיליון קק"ל.
שנית, טמפרטורת תהליכי התאמה ליעילות. היעילות התרמית של דוד ביומסה נעה בדרך כלל בין 75% ל 85%. אם נדרשות טמפרטורות גבוהות (למשל, מעל 300 מעלות), בחרו דוד בן שלוש מעברים רטוב עם יעילות תרמית גבוהה יותר והגדילו את הכוח כראוי לפצות על הפסדי חום.
לבסוף, אפשר התרחבות עתידית. אם חברה מתכננת להגדיל את הייצור, רצוי להגדיל את כוחו של הדוד ב 20-30% כדי להימנע מהשקעה חוזרת ונשנית בהמשך. לדוגמה, אם הביקוש הנוכחי הוא 1.2 מיליון קק"ל, ובוחרים יתרות וגמישות של 1.5 מיליון קק"ל.
