בבחירת אדוד קיטור מפואר שמן, יש לקבוע את שלושת הפרמטרים של יכולת אידוי, לחץ עבודה וסוג הדלק בשילוב עם דרישת הקיטור בפועל. בואו נדבר תחילה על יכולת אידוי, המתייחסת לכמה טונות של אדים הדוד יכול לייצר לשעה. עליכם לחשב תחילה את צריכת הקיטור שלכם, כגון כמה אדים נדרשים במפעל כדי לחמניות קיטור, להרתיח מים וכונן מכונות. אם אתה משתמש בשני טונות של קיטור לשעה בממוצע, בהתחשב בכך שהצריכה עשויה לעלות בשעות השיא או שהיעילות של הדוד תפחת לאחר זמן רב של שימוש, עדיף לבחור מודל עם יכולת אידוי של כ -3 טון, ולהשאיר מספיק מרווח.
לחץ העבודה תלוי במטרת הקיטור. אם הקיטור משמש רק לחימום וייבוש בגדים, הלחץ אינו צריך להיות גבוה מדי, {{0}}. 8-1. 2 MPa מספיק; אבל אם הוא משמש לכורים כימיים ולחלקות אוטומטיות, יש להעלות את הלחץ ליותר מ- 1.6 MPa. בבחירתו, לחץ העבודה המדורג של הדוד צריך להיות 0. 2-0. 3 MPa גבוה יותר מהלחץ הנדרש בפועל, מכיוון שיהיה אובדן לחץ בצינור מהדוד לציוד השימוש בקיטור. אך אל תבחר גבוה מדי, ככל שהלחץ גבוה יותר, כך עלות הדוד גבוהה יותר, והיא גם מבזבזת דלק.
סוג הדלק תלוי בעיקר בבחירה של דיזל ושמן כבד. דודי דיזל מתחילים במהירות ואינם צריכים לחמם דלק. הם מתאימים לדודים או סצינות קטנות הדורשות התחלה ועצירה תכופות, כמו בתי חולים ומלונות, אך דיזל יקר ועלות ההפעלה יקרה. לשמן כבד יש ערך קלורי גבוה והוא זול, המתאים להפעלה לטווח הארוך במפעלים גדולים. עם זאת, לשמן כבד יש צמיגות גבוהה ויש לחמם אותו לתואר {1}} לפני שהוא יכול לשרוף כרגיל. על הדוד להיות מצויד במכשירי חימום דלק וסינון, וזה מטריד יותר לתחזוקה.
לאחר קביעת שלושת הפרמטרים הללו, התבונן ביעילות התרמית של דוד הקיטור שנורה בשמן (ככל שיש לשמור יותר דלק), שטח הרצפה (בחר דוד אנכי אם האתר קטן), ומידת האוטומציה (האם להוסיף אוטומטית מים ולהתאים את האש), ובעצם תוכלו לבחור את הדגם הנכון.
